תחום שעבר טלטלה קשה ברפורמות האחרונות (תיקון 3).
בעבר הלא רחוק היה ויכוח בלתי פוסק בין האסכולה הטוענות שיש יתרון ל"ביטוח הפנסיוני" (ביטוחי מנהלים/ פוליסות ביטוח תגמולים) ע"פ קרנות הפנסיה.
הטענות היו בעיקר: יתרון לחוזה אישי, יתרון ה"מקדם המובטח", יתרון היכולת לרכוש כיסויים וביטוחים ע"פ רצון המבוטח והיכולת לבחור את ה"מוטבים" למקרה מוות.
מצד שני האסכולה המצדדת ביתרון קרן הפנסיה טוענים ליתרון ב: "תקנון אחיד" בין כל קרנות הפנסיה החדשות, מחיר דמי הניהול הנמוכים, יכולת הבחירה בין מסלולים (עתיר חסכון/ עתיר קצבה) והכיסויים הנרחבים כביכול הנובעים מהתקנון האחיד עצמו.
הוויכוח נפסק עם ביטול ה"מקדם המובטח" שהיה בפוליסות הביטוח הפנסיוני. השינוי לקח מהפוליסות את היתרון היחסי הגדול שהיה להן.
כיום השוק הפנסיוני נשלט כמעט לחלוטין ע"י קרנות הפנסיה המתאפיינות בדמי ניהול מאד נמוכים (גם בגלל התחרות).
כאשר ניתן מחזקים את החיסכון הפנסיוני בביטוח חיים או בקרן הפנסיה (בתוך הפוליסה במידה וניתן או מחוצה לה) בכיסויים ביטוחים נוספים (ריידירים).